מאת: אלי ברנע
אינני יודע פישרה של הצמרמורת שעוברת בי בביקורי בכל אחת מקהילות שו”מ. האם היא נובעת מהשואה, ממעשי הטבח, מהפוגרומים האכזריים, שבוצעו בקהילות היהודיות שחיו במחוזות אלו? או שמקורה בהרגשה שאני ניצב במקום בו עוצבה ונקבעה תרבותה של יהדות אשכנז? או, אולי, משתי הסיבות גם יחד?
שו”מ על שום מה? ראשי תיבות אלו ניתנו לקהילות היהודיות בערים: שפאייר (שפיירא במקורותינו) וורמס (וורמייזא) מיינץ (מגנצה), היושבות על גדות הנהר ריין במרכז גרמניה. מזמן יסודן במאה ה–10, ועד לחורבנן המוחלט בפרעות שליוו את המגפה השחורה (1349), שימשו קהילות אלו אבן שואבת ומרכז רבני תיאולוגי, שלמרות הפוגרומים הרבים, הצליח להטביע חותם עמוק בתחומי ההלכה, הפירוש, התפילה, שיטת הלימוד, הפיוט, המנהגים היהודיים ועוד. רבני קהילות אלו קבעו את “תקנות שו”ם”. ביקור בערים אלו נותן הזדמנות ייחודית להעלות את זיכרם ופועלם של רבים מאותם ענקי רוח, כגון: רבנו גרשום מאור הגולה (הרגמ”ה, ידוע בתקנותיו ובפסקיו), רש”י (1040-1105), שעיקר לימודו היה בוורמס, מהר”מ מרוטנברג (1220-1281), שנולד בוורמס, מהרי”ל, ר’ יאיר חיים מבכרך (חוות יאיר), ר’ אלעזר מגרמייזא (הרוקח) ועוד, וכן ואת ההיסטוריה העגומה שיהדות זו עברה.
העיר, שבה היטיבו לשחזר ולתעד את חיי היהודים בתקופה זו, היא, ללא צל של ספק, וורמס. היהודים החלו להתיישב בה בסביבות שנת 1000, והקימו את הרובע היהודי בתוך חומת העיר, בסמיכות ליציאה לנהר הריין. יציאה זו נקראת “שער היהודים” וממנה ניתן להלך ב”רחוב היהודים” ולהתרשם מהמבנים, שעל חלקם ניתן לראות סמלים של משפחות סוחרים יהודיים. סמלים אלו יופיעו שוב על מצבותיהם בבית הקברות היהודי העתיק. הרחוב מוביל אותנו כשלצידנו הגומחה בקיר, עליה כתב טשרניחובסקי את הפואמה הידועה “קיר הפלא אשר בוורמייזא”, ל”ככר רש”י”. מהככר פונים לקומפלקס היהודי, הכולל את: בית הכנסת, שנבנה על חורבותיו של בית הכנסת הישן משנת 1034. בית כנסת זה נהרס במסע הצלב הראשון (1096), נבנה מחדש ונהרס בפרעות המגיפה השחורה (1349), נבנה ונהרס שוב במלחמת הירושה (1689), נבנה ונהרס שוב בליל הבדולח (1938) ושוחזר מחדש ב 1950 (היה ניסיון לפגוע בו בשנת 2010). בבית כנסת זה נהג החזן להתפלל מתוך “מחזור וורמס” המפואר (1272), ששני חלקיו נימצאים כיום בבית הספרים הלאומי בירושלים. בחדר צדדי ניתן לראות את “ישיבת רש”י” ואת הכיסא עליו “ישב” רש”י כשלימד, כמובן שהדבר איננו נכון מבחינה היסטורית, כי רש”י לא לימד בוורמס. בחצר ניתן לרדת למיקווה העתיק של וורמס, שהשתמר בשלמותו משנת 1185. במבנה ימי ביניימי של וועד הקהילה, הוקם ב-1982 “בית רש”י, המהווה מוזיאון ייחודי לתולדותיה של יהדות וורמס. ביקור מרשים הוא בבית הקברות היהודי העתיק, הנמצא בשולי העיר. בבית קברות זה עומדים על תילן כ-2500 מצבות, לציון קבריהם של נפטרים החל מהמאה ה-11 עד למאה ה-20. בית קברות זה ניצל מהרס בידי הנאצים, בעקר בזכות פועלו של ד”ר פרידריך אילרט, אוצר מוזיאון וורמס דאז (הציל גם את מחזור וורמס). הקבר המפורסם ביותר הוא קברו של המהר”מ מרוטנברג, שעצמותיו הובאו לקבורה במקום 14 שנה לאחר מותו. לידו קבור אלכסנדר ווימפן, שפדה מהקיסר עצמות אלו בכסף מלא. בחלקת הבנים שבבית העלמין, בולט בשונותו קיברו של המהרי”ל (פוסק ופייטן, היחיד שמצבתו פונה לכיוון ירושלים). שליש ממתחם בית הקברות כוסה בסוללת עפר בתקופת מלחמת שלושים השנה, שקברה תחתיה מספר מצבות רב , וביניהן את קיברו של “הרוקח” ושל ר מאיר בר’ יצחק שץ (אקדמות). בקיר החומה נקבעו מצבות שנמצאו זרוקות וכן מצבה לזכר 12 פרנסי העיר.
ההתיישבות היהודית במיינץ, על מוסדותיה וישיבותיה, קדמה בעשרות שנים לוורמס, אך כיום לא נשאר בה דבר, למעט בית הקברות העתיק, שחלק ניכר ממצבותיו שובצו במבנים בעיר כ”שימוש משני”. בית קברות זה היה בשימוש במאות ה-11 (הקבר העתיק ביותר הוא משנת 1049) עד ה-15. כיום ניתן למצא בו שיחזור של קבריהם של הרגמ”ה (960-1040), רבינו קלונימוס, ממיסדי היישוב בשו”מ, ושהגיע עם משפחתו וחבריו מאיטליה, רבי אמנון (אליו מיוחס פיוט ונתנה תוקף) ועוד. בשנת 2010 נחנך במקום בית כנסת אולטרה מודרני מיוחד בארכיטקטורה ובסמלים שבו. בית כנסת נקרא “מאור הגולה”, ומשמש את הקהילה, המונה כ-900 איש, רובה מיוצאי ברית המועצות. הוא נבנה על חורבות בית הכנסת הגדול, שהוצת ונהרס בליל הבדולח. בחצר בית הכנסת שולבו שרידים מבית הכנסת הישן. מיינץ מתפארת בבבן עירה, גוטנברג, שהמציא את תהליך הדפוס. במוזיאון הדפוס, הנושא את שמו, מוצגים בין היתר, ספרי יודאיקה ישנים.
היישוב היהודי בשפייר החל ב-1084 וגם הוא ידע עליות ומורדות, פוגרומים ובנייה מחדש. מבית העלמין לא נשאר זכר. פה ושם נמצאו מציבות בשימוש משני במבנים. במרכז היהודי העתיק, ניתן לראות חלק מקירות בית הכנסת המקורי משנת 1104, ואת ההרחבות השונות שנעשו בו במשך כ-400 שנות קיום הקהילה היהודית במקום. האתר המרשים ביותר הוא המקווה העתיק משנת 1120. מקווה זה מרשים מאד בגודלו ובמספר חדריו, ונחשב כעתיק ביותר באירופה. בשנת 2011 הוקם בשפייר בית כנסת מודרני, הנקרא “בית שלום”. הוא נבנה על גבי שרידי כנסייה. כן, גם זה קורה…
