סין – היעד הבא של הישראלים
מאת: אבי רותם*
ביקור בסין אחרי שנות דור מותיר אותך, הישראלי, ובכלל התייר או איש העסקים המום, שלא לומר חסר יכולת להבין את העוצמה
“תה ואורז יש בסין בארץ הנידחת” – כך שרו פעם על פי מילים של אברהם שלונסקי. תה ואורז יש עדיין בסין בשפע, אבל המעצמה הזאת היום לא נידחת אלא מרכזו של העולם החדש, שהפכה לאבן שואבת לתיירים וגם הישראלים, לא רק הסוחרים, גילו את יופיה ואוצרות התיירות שלה.
יותר ישראלים מגיעים לסין בטיולים מאורגנים, כשהם מנצלים את מחירי הטיסות והמלונות הזולים בשל שער היואן, המטבע המקומי הנמוך, שהממשלה הקומוניסטית קובעת את שערו בלי כל קשר לכלכלה המקומית והעולמית.
לטיול המכונה “סין הקלאסית”, מסלול המועדף על מרבית מארגני הטיולים, יצאנו עם “שי בר-אילן” החברה הגיאוגרפית הדתית. הטיול כלל את הערים המרכזיות שנחאי, בייג’ין (פקין), גוולין ושיאן ואחת מערי השדה, עיר המחוז לונגשנג.
המסע מפגיש אותך עם הציוויליזציה הסינית המפוארת שראשיתה לפני כ-4,000 שנה, תרבות שיצרה מפעלי בנייה אדירים: החומה הבלתי נגמרת, העיר האסורה של הקיסרים בבייג’ין, חיילי הטרה קוטה בשיאן, אוצרות אומנות ועוד. במקביל אתה פוגש את האימפריה של המאה ה-21 שמאפילה על מעצמות העולם המודרני בבנייה מואצת, תעשיה אדירה, ארכיטקטורה מודרנית, כבישים, גשרים ומחלפים המשאירים אותך פעור פה.
ניקיון, סדר ומשמעת
בשדה התעופה הענק של שנחאי אתה מגלה ניקיון, סדר ומשמעת קומוניסטית בכל פינה. בדרך אל העיר אינך יכול שלא להתפעל מגורדי השחקים, מהגשרים ומבתי המלון החדישים שצצים בכל פינה. בערב בשיט על הנהר במבט אל גורדי השחקים המוארים אתה חש שהם מאפילים על ניו יורק.
בטיסה פנימית הגענו לגוולין ופגשנו את הנוף המרהיב של ההרים הקרסטיים. סיירנו במערת הנטיפים הענקית “חליל הסוף”, שטנו על הנהר לי וצפינו באחד הנופים המרהיבים בעולם של גבעות הקרסטי הירוקות. בדרך קפצנו לכפר פולי המשמר לתיירים את החיים של פעם ובערב צפינו במופע אורקולי על הנהר, עוצר נשימה, בהשתתפות מאות ניצבים, שביים הבמאי הסיני ג’אנג יימו שביים את טקסי האולימפיאדה בבייג’ין.
בנסיעה באוטובוס תיירים מפואר המשכנו ללונגשנג, דרך עשרות כפרים קטנים מלאים בשדות אורז ומטעי תה. עצרנו בכפר “שבט ארוכות השיער” וצפינו במופע פולקלור של נשות השבט שאינן גוזזות את שערן כל ימי חייהן. עצרנו בעוד כמה כפרים שבהם מתגוררים בני המיעוט משבט הדונג וטסנו לשיאן, עיר של 9 מיליון תושבים.
אחד מפלאי עולם נחשף בפני המטיילים
למחרת, נסענו לאתר ה”טרה קוטה”, אחד מפלאי עולם. הקיסר הגדול צ’ין שין הואנג הכין לעצמו “צבא” של חיילים שהיו אמורים לשרתו בתחיית המתים. האתר הענקי עמוס בתיירים זרים ומקומיים. בעיר שיאן עצמה ציפתה לנו הפתעה: סיור ברובע המוסלמי ובשוק הססגוני והיכרות עם המוסלמים הסינים השונים מאוד מהמוסלמים שאנו מכירים בסביבתנו הקרובה.
התחנה האחרונה שלנו הייתה בייג’ין שפירושה עיר הבירה הצפונית. כרך ענקי, 23 מיליון תושבים, כבישים רחבי ידיים, גנים ופארקים, תחבורה צפופה אבל זורמת. עיר מודרנית עם מכוניות יוקרה ונהגים צמודים שכבה העשירה של הסינים החדשים, לצד אופנועים, קטנועים חשמליים ואופנים, המשרתים את “עמך”.
בבייג’ין או פקין בלשון הבריטים התחלנו עם כיכר טיאנאמן, שם נמצא ההיכל שבו חנוטה גופתו של מאו טסה טונג שליטה הקומוניסטי הראשון של סין. כיכר ענקית מלאה בעשרות אלפי תיירים בעת ובעונה אחת, מטופחת, נקיה ומרשימה. בקצה הכיכר הכניסה לעיר האסורה. עיר שכולה היכלים מיוחדים וכיכרות, עיר שבנו קיסרים משושלת מינג והייתה אסורה לכניסה לפשוטי העם.
לא שכחנו את “הנקודה היהודית”. החל מבית הכנסת ששימש יהודים בשנחאי במלחמת העולם השנייה, סיפוריהם של משפחות כדורי ששון וחרדון, שהיו מהסוחרים הגדולים של שנחאי ועד לסעודת שבת מפוארת בהשתתפות 300 יהודים, בבית חב”ד בבייג’ין.
באזור הבירה כמה אתרים שבהם ניתן לטייל על קטעים מהחומה הסינית שאורכה כ-6,000 ק”מ. אתרי חובה נוספים: “מקדש השמים” שנמצא בתוך פארק יפה, הכפר האולימפי, מבנה “קן הציפור” ועוד. מופע חובה הוא “מסיכת הזהב” אגדה מרהיבה עם פעלולי פירוטכניקה שלא רואים שבום מקום אחר בעולם.
לחובבי ה”שופינג” בייג’ין היא “גן עדן” שלכם. “שוק הפנינים” או “שוק המשי”, שניהם מבנים מקורים, 5 קומות של חנויות עם כל מה שיש לסין להציע. יש גם חנויות יוקרה במדרחוב הגדול בעולם אבל בשווקים תמצאו הרבה חיקויים באיכות טובה והעיקר צריך לדעת לעמוד על המקח. זו חלק מתרבות המכירה שלהם. בסיום, אל תשכחו לרכוש מזוודות במחירים מגוחכים כדי שיהיה לכם היכן לשים את הקניות הרבות שלכם.
16 ימים של סיור מרתק מלא חוויות מגיע לקיצו בטיסה חזרה לארץ. אין ספק שחלק גדול מהחוויות עמן חזרנו היו בזכותו של מדריך הקבוצה שמעון עטר, בעל ידע עצום בסין לדורותיה, אינציקלופדיה מהלכת, שנובעת בין השאר מניסיונו הרב הכולל 20 שנות ביקור בסין, ידע שהעביר לנו במהלך הטיול בצורה מרתקת. חזרנו והפכנו ל”שגרירים הממליצים” למעצמה של מלוכסני העיניים.
* פורסם בעיתון מעריב סוף השבוע – 16.6.2017
