פנינת המזרח: בין נהרות ואגדות בוייטנאם וקמבודיה
ברגע שאנחנו נוחתים בוייטנאם או בקמבודיה, נדמה כאילו חזרנו אחורה בזמן, למרחבים ירוקים של אורז וג’ונגלים, לשווקים צבעוניים שוקקי חיים, למקדשים עתיקים ולכפרים שחיים באותו קצב כבר מאות שנים. אך לצד התחושה הקדמונית שוכן עידן חדש של תחייה תרבותית, בנייה מהירה, ערים תוססות וקידמה חסרת מעצורים. וייטנאם וקמבודיה הן מדינות שמצליחות לשמר את קסמן של תרבויות עתיקות, מבלי לוותר על סקרנות עכשווית ומודעות היסטורית.
הנוף הוייטנאמי והקמבודי עוצר נשימה. הדלתא הרחבה של נהר המקונג, הצוקים והאיים הפזורים בים של הלונג ביי, ההרים הירוקים המקיפים את מאי צ’או, החופים המוזהבים, שדות האורז האינסופיים, וגשרים תלויים בגובה שמעל ליערות. הנוף לא רק יפה, אלא גם מספר סיפור. סיפור של מאבקים על קרקע, של הישרדות ושל פיוס עם הטבע.
התרבות כאן חיה דרך הטעמים, הריחות, המוזיקה, הריקוד והלבוש. המטבח הוייטנאמי והקמבודי מציע שילוב של חמוץ, חריף, מתוק ומלוח, עם שפע עשבי תיבול טריים. המסורת הבודהיסטית פוגשת את ההשפעות הקולוניאליות של צרפת, סין והודו. ברחובות נשמעים צלילים של מוזיקה מסורתית לצד צלצולי קטנועים, והבתים, מהכפרים עד לערים, נעים בין בקתות עץ פשוטות לארמונות ואולמות מפוארים.
שתי המדינות האלה נושאות היסטוריה של כאב ותקווה. קמבודיה נושאת על כתפיה את מורשת האימפריה החמרית המפוארת, שבנתה את מקדשי אנגקור, אך גם את הצל של שלטון הקמר רוז’. לאחר נפילתה של ממלכת חמר ושנים של קולוניאליזם צרפתי ומלחמות אזוריות, חוותה קמבודיה את אחת התקופות האפלות בתולדותיה – שלטון הקמר רוז’. בין השנים 1975 ל־1979 שלטה במדינה תנועה קומוניסטית קיצונית בראשות פול פוט, שניסתה למחוק כל סממן של תרבות, דת, חינוך ומודרנה, ולהחזיר את העם ל”חיים חקלאיים טהורים”. במהלך תקופה זו נרצחו או גוועו ברעב כשני מיליון בני אדם (כרבע מאוכלוסיית המדינה). הקמר רוז’ הפכו מקדשים לבתי כלא, הרסו ערים שלמות, ומשפחות פורקו באכזריות. הצל הזה עדיין מרחף מעל קמבודיה, אך רוח החיים, התרבות והאמונה הצליחו לבקוע מחדש מתוך האפר.
וייטנאם נושאת את צלקות השלטון הקולוניאלי הצרפתי והמלחמה הארוכה והמדממת עם ארה”ב, אך גם את גאוות השחרור והאחדות. וייטנאם נשלטה במשך על ידי צרפת כ-67 שנה, בין השנים 1887 ל-1954. בתקופה זו עוצבו ערים רבות בסגנון קולוניאלי, והמבנה החברתי השתנה תחת שלטון זר ונצלני. עם תום מלחמת העולם השנייה, החלה ההתקוממות בהובלת הו צ’י מין ותנועת הווייט מין, שהובילה לעצמאות מצרפת ב־1954. אך העצמאות לוותה בפיצול אידיאולוגי: הצפון הקומוניסטי מול הדרום הפרו-מערבי. מכאן החלה מלחמת וייטנאם הארוכה והעקובה מדם, שנמשכה עד 1975, ובמהלכה נלחמו כוחות הדרום, בסיוע ארה”ב, נגד צפון וייטנאם והווייטקונג. המלחמה גבתה מיליוני קורבנות, החריבה ערים וכפרים, ונותרה פצע פתוח בזיכרון הלאומי של וייטנאם ושל העולם כולו. ההיסטוריה כאן נוכחת בכל פינה – במוזיאונים, באנדרטאות ובאתרים הקדושים, אך גם בעיניים של המקומיים, שמסתכלים קדימה מתוך מודעות עמוקה לעבר.
הטיול לוייטנאם וקמבודיה הוא מסע אל לבו הפועם של המזרח. הוא מאפשר לנו לפגוש תרבויות עתיקות, טבע מהפנט ואנשים חמים. זהו מסע מרתק בנבכי ההיסטוריה, התרבות והנוף של שתי מדינות בלתי רגילות, עם מפגשים אנושיים מרגשים, מראות טבע בלתי נשכחים וחוויות מרתקות שמפעימות את הלב.
טיול מאורגן כשר לוייטנאם וקמבודיה – 15 ימים
הטיול לווייטנאם וקמבודיה לוקח אותנו למסע מרגש בין עבר מפואר, תרבויות חיות, טבע פראי ונופים עוצרי נשימה. זהו טיול שבו נבקר באתרים היסטוריים מהחשובים בדרום מזרח אסיה, נחוש את אווירת השווקים המקומיים, נסייר בכפרים ציוריים ונהנה ממופעים אותנטיים, כמו מופע פולקלור ססגוני בקמבודיה, מופע מרהיב בבית האופרה של הו צ’י מין סיטי בווייטנאם ומוזיקה וייטנאמית מסורתית בגני הבונסאי. גם רגיעה לא תחסר, בזכות טיפול רפלקסולוגיה מרגיע שישולב במהלך המסע.
המסלול שלנו תוכנן בקפידה כדי לשלב בין אתרי חובה, פנינות חבויות, מפגשים אנושיים, תצפיות מרהיבות והיסטוריה מרתקת. להלן פירוט היעדים המרכזיים שבהם נבקר:
קמבודיה: סיאם ריפ ומקדשי אנגקור
נבקר בקמבודיה, במקום שבו הזמן עוצר מלכת מול פלאי העבר. סיאם ריפ היא העיירה שמהווה את שער הכניסה לאתר המורשת העולמית אנגקור – ליבה של אימפריית חמר המפוארת.
לאחר המעבר מקצה הדלתא של המקונג אל קמבודיה, אנחנו פוגשים עולם אחר שבו הזמן עוצר מלכת מול פלאי העבר – שקט יותר, רוחני יותר, מלא הדר ומסתורין. האווירה בקמבודיה רכה ועמוקה כאחד, נעה בין נהרות שקטים לשדות ירוקים, בין נזירים בגלימות כתומות למקדשים בני מאות שנים, עטופים בג’ונגל.
נגיע לעיירה סיאם ריפ שמהווה את שער הכניסה לאתר המורשת העולמית אנגקור – ליבה של אימפריית חמר המפוארת. אימפריית חמר הייתה אחת מהתרבויות המפוארות ששגשגו במזרח. מהמאה ה-9 ועד המאה ה-15 שלטה האימפריה הזו על חלקים נרחבים מדרום-מזרח אסיה, מהלאוס ועד וייטנאם של ימינו, ושיאה היה בתקופת שלטונו של המלך סוריאוורמן השני, בונה מקדש אנגקור ואט. אנגקור הייתה לא רק בירת הממלכה, אלא עיר עצומה, מתוחכמת ומתקדמת מבחינה הנדסית, ששטחה גדול פי כמה מלונדון של ימי הביניים. מערכת תעלות מים מתוחכמת, גשרים, כבישים, מקדשים עצומים וגילופי אבן מרהיבים – כל אלה מעידים על תרבות עשירה שידעה לשלב דת, ארכיטקטורה ופוליטיקה.
כיום, כאשר אנחנו משוטטים בין קירות אבן עטופי טחב, מול פילים מגולפים ועצי בניאן ענקיים, קשה שלא לחוש את נוכחותה החיה של אותה אימפריה שכמעט ונשכחה.
מקדשי אנגקור – יער של אבן, שירה של אדריכלות
הביקור באתר המקדשים נפתח בשער הדרומי של העיר אנגקור תום, שהייתה בירת האימפריה במאה ה-12. פסלי שדים ואלים מלווים את דרכנו בכניסה בשורה של פרצופים נישאים, מאיימים ויפים בו זמנית.
נבקר במרפסת הפילים הנפרשת לאורך חומות העיר, ובה עמדו המלכים וצפו בטקסים ופסטיבלים. סמוך לה נמצאת מרפסת המלך המצורע, ששמה לקוח מהפסל שבראש המתחם (ככל הנראה אל המוות ימה, ולאו דווקא מלך מצורע).
נבקר במקדש באיון, המקדש המרכזי של אנגקור תום. המקדש הוא יצירת מופת אדריכלית עם עשרות מגדלים מעוטרים בפרצופים ענקיים מגולפים באבן החורצים חיוך מסתורי, המסמלים את נוכחותו של המלך ג’איאווארמן השביעי כישות אלוהית. המקום מקרין אנרגיה שקטה ובלתי מוסברת, ואנחנו מסתובבים בין הגלריות והמעברים הצרים בתחושת השתאות.
גולת הכותרת של המתחם היא כמובן מקדש אנגקור ואט – הסמל הלאומי של קמבודיה, שיא האדריכלות החמרית והעדות החיה לעוצמה הרוחנית והפוליטית של הממלכה. המבנה הענק, המוקף חפיר מים, משלב סימטריה מושלמת, תבליטים מרהיבים המתארים את האפוס ההינדי, ואת הקשר העמוק בין דת, מדע וטבע.
את היום נסיים עם שקיעת השמש בתצפית ממקדש באקהנג הממוקם בראש גבעה. זהו מחזה שקשה לשכוח כשהאור יורד על היער ונוגע באבן בצבעי זהב רכים.
מקדש בנטי סריי – אבן ורודה בחיק הג’ונגל
המקדש הקטן אך העשיר בנטי סריי, המכונה גם “מקדש הנשים”, שוכן בלב הג’ונגל, מוקף עצים גבוהים ומים שקטים. הסלעים הוורודים מתבלטים בין הצמחייה, והתבליטים האינסופיים של חיות מיתולוגיות, רקדניות שמימיות ודמויות אפיות, משקפים שיא של עבודת אבן מתקופת החמר. זהו מקדש שהאדריכלות בו נוגעת בלב כמו שירה.
הכפר הצף – חיים בין מים לשמיים
נשוטט בסירה בין בתי העץ של הכפר הצף על אגם טונלה סאפ, שבו גובה המים משתנה לפי עונות השנה. הבתים, בתי הספר והשווקים נישאים כולם על כלונסאות או סירות. זהו מפגש מרתק עם חיי קהילה שמתנהלים על המים – שקטים, גמישים, סבלניים.
וייטנאם: מסע אל הלב הפועם של אסיה
הו צ’י מין סיטי – סייגון של פעם, וייטנאם של עכשיו
הכניסה להו צ’י מין סיטי (סייגון לשעבר) היא מפגש חזיתי עם עיר מודרנית, סואנת ותוססת, שבה נעים זה לצד זה עולמות שונים. כלפי חוץ, מה שמרכב את פסיפס החיים של העיר אלה גורדי שחקים נוצצים, בתי קפה בסגנון פריזאי, שווקים עממיים ואינספור טוסטוסים שנעים בכבישים.
אולם מאחורי הפנים הדינמיות של העיר מסתתר סיפור של שליטה קולוניאלית. סייגון הפכה במאה ה-19 למרכז שלטון צרפתי חשוב ולב ליבו של הקולוניאליזם הצרפתי באזור. העיר עוצבה מחדש בסגנון אירופי עם שדרות רחבות, כנסיות גותיות, מבני ממשל מהודרים ואווירה קוסמופוליטית של המאה ה-19. תיאטרון האופרה, בניין הדואר המרכזי והקתדרלה נוטרדאם הם עדות אדריכלית לתקופה הזו, אך גם לתקופה של דיכוי קולוניאלי קשה, שבמהלכו נשללה מהוייטנאמים הזכות לקבוע את גורלם.
בהמשך הפכה העיר למוקד של המאבק לעצמאות ולזירה המרכזית של מלחמת וייטנאם. השם החדש שניתן לה – הו צ’י מין סיטי – הוא לא רק מחווה למנהיג המהפכה, אלא גם סמל לשינוי זהות עמוק ולמעבר מעידן של שלטון זר לתקופה של ריבונות לאומית.
נראה את בית הדואר המרכזי וכנסיית נוטרדאם – שני סמלים צרפתיים מובהקים בלב העיר. קירות האבן, תקרות הקשת, הצריחים והוויטראז’ים מחזירים אותנו אל עידן שבו וייטנאם הייתה מושבה צרפתית.
בארמון האיחוד, שבו פסקה מלחמת וייטנאם, ניכנס אל תוך הזמן ההיסטורי שבו נפלה סייגון לידי צפון וייטנאם והמדינה אוחדה מחדש. מוזיאון המלחמה, שבו תצלומים נדירים ותיעודים מצמררים, מאפשר הצצה כואבת לעומק הסבל האנושי שנלווה למלחמה.
בלילה נהנה ממופע מרהיב בבית האופרה ההיסטורי של העיר. זהו בניין יפהפה ששימש בעבר אולמות קונצרטים של הקצינים הצרפתיים, והיום מציג מופעים מודרניים המשלבים אקרובטיקה, תיאטרון ותרבות מסורתית.
מחילות קו צ’י: עולם תת-קרקעי של מאבק
במרחק נסיעה קצרה מהו צ’י מין סיטי, אנחנו מגיעים לאחד האתרים המטלטלים של המסע – מחילות קו צ’י. רשת המנהרות הזו, המשתרעת על פני מאות קילומטרים, הייתה במהלך מלחמת וייטנאם מעין עיר תת-קרקעית שלמה שכללה מגורים, בתי חולים, מטבחים, מרכזי פיקוד ואפילו אולמות לימוד.
כאן חיו ופעלו לוחמי הווייטקונג, שהשתמשו בטופוגרפיה ובצמחייה כדי להילחם בצבא האמריקאי החזק והמשוכלל. המנהרות היו סמל לאסטרטגיית הלחימה הווייטנאמית – שימוש בקרקע, בהסוואה ובסבלנות כדי לשחוק את האויב.
מלחמת וייטנאם הייתה מהקשות והארוכות במאה ה-20. היא לא הייתה רק עימות צבאי אלא גם מלחמה אידיאולוגית בין קומוניזם לדמוקרטיה מערבית, שבמהלכה נהרגו מיליונים. האתר הזה מייצג את העוצמה, העקשנות והטרגדיה של המאבק. נצפה בסרט תיעודי על הלחימה, נלך (או נזחל) בתוך מחילות צרות ונראה מקרוב את הפתרונות שהמציאו הלוחמים כדי לשרוד כגון בישול ללא עשן, יציאות סודיות ומלכודות מתוחכמות. זוהי חוויה אינטנסיבית ומטלטלת.
טאיי נין – דת הקאו-דאי
בעיר טאיי נין נבקר במקדש הראשי של דת הקאו-דאי. זוהי אמונה סינקרטיסטית ייחודית המשלבת עקרונות מבודהיזם, קונפוציאניזם, נצרות ואיסלאם. צבעי הפסטל של המקדש, הפסלים הצבעוניים והמוזיקה הטקסית יוצרים אווירה כמעט סוריאליסטית, אך מלאה שלווה וסובלנות.
דלתת המקונג – נהר של חיים
נפליג בין תעלות דלתת המקונג, “נהר תשעת הדרקונים”. זהו אזור חקלאי פורה שבו החיים מתנהלים על סירות. בשוק הצף נראה את המסחר הקטן, נשוט לסיור בכפרים מקומיים ונבקר במטעי פירות טרופיים עשירים של ליצ’י, פפאיה, פיטאיה, ג’ק פרי. בכפר וין לונג ניהנה מארוחת צהריים מסורתית ונשמע סיפורים מחיי היום־יום של המקומיים.
באנה היל – בין הרים לעננים
ברכבל הארוך ביותר באסיה נעפיל לאזור ההררי של באנה היל, המשקיף על הים הדרומי של סין. נעצור בגשר הזהב – יצירת אדריכלות מרהיבה שבו זוג ידיים אבן ענקיות “מחזיקות” את הגשר התלוי. מלבד הנוף הפנורמי, נהנה גם מהאווירה האירופאית של “הכפר הצרפתי” שהוקם כאן, עם בתים גותיים, בתי קפה וסמטאות רומנטיות.
הויאן – פנינה של שלווה
הויאן העתיקה, השוכנת על גדות נהר טו בון, היא שילוב מושלם בין תרבות, ארכיטקטורה ונחת. נסייר בין בתי עץ בני מאות שנים, מקדשים, חנויות חייטים, בתי תה ומסעדות. בלילה נשוטט בשוק הלילה המואר באלפי פנסים צבעוניים.
נבקר גם בכפר הקדרים טאן הא, שם נוכל לראות כיצד שומרות המשפחות המקומיות על מסורת הקרמיקה העתיקה, תוך שימוש בטכניקות מסורתיות ושריפה בתנורים בעבודת יד.
מאי צ’או – בין הרים לכפרים
האזור הכפרי מאי צ’או ממוקם בין הרי הצפון, ומאוכלס בקבוצות אתניות כמו הטאי הלבנים. נבקר בכפרים קטנים, נלך בין שבילי אורז, נתרשם מהבתים המסורתיים ונשמע את סיפוריהם של בני המקום על מסורות, ריקודים, חקלאות וקיום הרמוני עם הטבע.
האנוי – הבירה שבלב
עם הגיענו להאנוי, בירת וייטנאם המאוחדת, אנחנו פוגשים עיר עם לב עתיק ונשמה מודרנית. רחובותיו הצרים של הרובע העתיק שומרים על הדופק המקומי, עם דוכני אוכל, שווקים סואנים, מקדשים ואגמים ירוקים.
האנוי, אחת הערים המסקרנות וההיסטוריות של אסיה, היא לב ההיסטוריה של וייטנאם. היא שימשה כבירת צפון וייטנאם בזמן החלוקה, והייתה מרכזו של המאבק לעצמאות.
כאן גם חי ומת הו צ’י מין – המנהיג המהפכני שנחשב לאבי האומה המודרנית. הו צ’י מין הוביל את וייטנאם במאבק לעצמאות מהצרפתים ולאחר מכן במלחמה נגד ארה”ב. צניעותו ואמונתו בעקרונות הסוציאליסטיים הפכו אותו לדמות נערצת. גופתו החנוטה מוצגת במאוזוליאום בעיר, המושך אליו עולי רגל מכל קצות המדינה.
האנוי עצמה משלבת מורשת עמוקה עם שאיפה לעתיד: מבנים קולוניאליים לצד בנייני ממשל סוציאליסטיים, שווקים מסורתיים מול בתי קפה מודרניים, עבר כואב אך גם תחושת גאווה לאומית מחודשת.
אנו נבקר ברובע העתיק ונסייר ברשת סמטאות של סוחרים, כל אחת קרויה על שם המוצר שהייתה מתמחה בו (רחוב הנעליים, רחוב הפנסים ועוד). נדווש באופניים ברחובות הסואנים, נשאף את ריח הקפה הוייטנאמי החזק, ונחוש את הדופק של העיר.
נבקר גם בביתו של הו צ’י מין ובמוזוליאום שלו. זהו אתר פולחן חצי דתי, חצי לאומי. נתרשם מהפגודה בעלת העמוד הבודד, נבקר בבית האופרה המרשים ובמוזיאון “כלא הילטון האנוי”, שבו הוחזקו טייסים אמריקאים בזמן מלחמת וייטנאם. נבקר גם במוזיאון לאתנולוגיה – מוזיאון מרתק המציג את שלל קבוצות המיעוטים הרבות של וייטנאם, השונות בתרבות, בלבוש, בכלים ובמנהגים.
מפרץ הלונג – שירת המים והאבן
כל טיול לווייטנאם לא יהיה שלם ללא שייט קסום במפרץ הלונג – אתר מורשת עולמית עטוף באלפי צוקי אבן גיר הפורצים מתוך מי הטורקיז. נשוט בין האיים, נבקר במערות נטיפים נעלמות, ונצפה מהסיפון בנוף קסום ובלתי נתפס שאין שני לו בעולם כולו. מפרץ הלונג הוא הפנינה המופלאה של המזרח הרחוק.
