איפה יש בעולם, קהילה יהודית שכולה אורתודוקסית? שאין בה נישואי תערובת? שחיה בהרמוניה מלאה עם שכניה הנוצריים, המוסלמים, ההינדים, ההיספנים וכד’? קהילה ששובתת מכל עיסוק בשבת, ונוהרת בהמוניה אל בתי הכנסת? קהילה שכל חבריה הם נתינים בריטיים, אך ביניהם מדברים ספרדית, או לייתר דיוק, מדברים Spanglish? קהילה שמרגישה שהיא חייה ב”גן עדן” (ציטוט מדבריהם)?
אם לא ניחשתם, זוהי הקהילה היהודית המרשימה של גיברלטר, על שלל מוסדותיה ובתי הכנסת שבה, והדרך הטובה ביותר להתרשם ממנה היא לבלות בה לפחות שבת אחת מלאה.
זאת אנו עושים בטיולי “שי בר-אילן” לספרד ופורטוגל, הכוללים שבת ייחודית בגיברלטר.
במהלך כל הטיול, בכל אתריהם היפים של ספרד ופורטוגל, אנו חשים ברקע, ולפעמים גם רואים שרידים, של העבר המפואר והאכזר של יהדות “תור הזהב” במדינות אלו. אנו גם נפגשים עם קהילות יהודיות, שחלקן הם מבני האנוסים, אך חיי יהדות מלאים אנו פוגשים אך ורק בגיברלטר, בה אנו מבקרים החל מיום שישי בצהרים עד ליום ראשון.
שבת בגיברלטר הינה שיא החוויה היהודית הייחודית בטיול זה.
הקהילה היהודית בגיברלטר מונה כ-800 נפש ויש בה 4 בתי כנסת מרשימים, ישיבה, המשמשת בשבת כבית כנסת לנערים, כולל לאברכים, בתי ספר, מאפיה, מסעדות ומוסדות קהילה שונים. ליהדות גיברלטר השפעה רבה מאד על הנעשה בעיר, וזאת מעל ומעבר לגודלם היחסי בכלל האוכלוסייה, המונה כ 32,000 נפש. היהודים עוסקים בעיקר במסחר, בנדל”ן (השייך להם עוד מלפני מלחה”ע), במשפטים, בראיית חשבון, ברפואה וכד’. היהודים טוענים שהם חיים בהרמוניה מלאה עם כל הדתות והקבוצות האתניות בעיר, אך יחד עם זאת, בתי הכנסת אינם נראים מהרחוב, והכניסה אליהם היא דרך שער חיצוני, הנעול בקוד, ודרך חצר פנימית, וזאת לעומת הכנסיות והמסגדים הפתוחים ופונים לרחוב.
במהלך השבת בגיברלטר, אנו באים במגע ישיר עם יהדות העיר, אנו מתפללים בכל אחד מבתי הכנסת שלה, החל מבית הכנסת הגדול, המרכזי, “שער השמים”, שנוסד ב-1724, והמשמר עד היום ריהוט מהגוני ונברשות מאותה תקופה, דרך בתי הכנסת “עץ חיים” (1759), בית כנסת “אבודרהם” (1780) וכלה בבית הכנסת ” נפוצות יהודה” – “הפלמי – ההולנדי” – (1800), שבחצרו עץ הדקל הגבוה ביותר בחצי האי האיברי. נכך מכירים אנו את הארכיטקטורה הפנימית והחיצונית בכל אחד מבתי הכנסת ואת ההווי המיוחד בכל קהילה וקהילה.
אך לא כך היה המצב בעבר.
גיברלטר הינה חצי אי, המוגדר, במשאל עם, כטריטוריה – מושבה – בריטית מעבר לים. רובה הוא צוק ענק, השולט אסטרטגית על מיצרי גיברלטר, על החיבור בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי, בין מדינות מערב אירופה למדינות השוכנות באגן הים התיכון. חיבור זה משלב תופעות אקלימיות, המאפשרות התפתחות צמחייה , גנים בוטאניים ותופעות זואולוגיות וגיאוגרפיות ייחודיות, שאותם חווים במהלך הטיול. לא פלא שרובה של גיברלטר מוכרז כשמורת טבע ,ולא פלא שכל המעצמות, לאורך כל הדורות, חשקו בגיברלטר. המיתולוגיה היוונית התייחסה לצוק של גיברלטר כאחד מעמודי הרקולס, ובעולם העתיק, המקום נודע כ”קצה העלם”, Ne Plus Ultra.
היהודים בגיברלטר מייחסים עצמם למגורשי ספרד. לפי רישומיהם, אבות אבותיהם גורשו מגיברלטר, שהייתה ב-1492 תחת שלטון ספרדי, ובפקודת הגירוש, נדדו רבים מהם לאיזור טיטואן שבמרוקו. הם חיו באיזור זה כקהילה מגובשת וסגורה ולא הושפעו, לדבריהם, מנוסחים וממנהגים מקומיים. כך שימרו הם את הנוסח הספרדי ואת המנהגים הספרדיים המקוריים. ניתן להיווכח בכך גם תוך השוואת של המינהגים, ארכיטקטורת בתי הכנסת והליטורגיה של יהודי פורטוגל עם אלו של הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם (1675) ובלונדון (בוויס מארקס 1701).
הגלגל ההיסטורי התהפך במאות ה-17 וה-18, עת הובסו צבאות ספרד בפני צבאות בריטניה (1704 האי תחת שלטון בריטי). בהסכם אוטרכט, שנחתם ב-1713 בין שתי המדינות נקבע כי גיברלטר תשאר תחת שלטון בריטי. בלחץ הספרדים הוכנס בהסכם סעיף מיוחד המונע דריסת רגל בחצי האי ליהודים ולמורים (מוסלמים צפון אפריקאים). בנסיבות הפוליטיות והכלכליות באותם ימים, בריטניה איפשרה זליגה של יהודים לגיברלטר. ראשוני החוזרים היו בני אותם מגורשים , שהתיישבו במרוקו. בהמשך הצטרפו סוחרים יהודיים מארצות השפלה ומלונדון, שגם הם היו צאצאי מגורשים. ליהודים היה משקל חשוב מאד בעמידתה ההרואית של גיברלטר בעת המצור הגדול (1779–1783). היהודים, בעזרת קשריהם עם יהודי מרוקו, הצליחו, למרות המצור, להבריח אספקה לחצי האי הנצור, ועל כך שלטונות האי ובריטניה חייבים להם תודה. התיישבות היהודים בגיברלטר, לא מצאה חן, כמובן, בעיני הספרדים, וכשנודע להם על ההפרה הבוטה של ההסכם על ידי הבריטים, הם הגיבו במשבר דיפלומטי וצבאי מול אנגליה. באחד המיקרים שליט גיברלטר, בהוראת שר המושבות הבריטי, נאלץ לגרש את כל היהודים מגיברלטר. הוא העלה את כל יהודי היישוב על אונייה, שיגרם ללב ים, דיווח לבריטניה על ביצוע פקודת הגירוש, ואיפשר להם אח”כ לחזור, וכך יכול היה לטעון באזני המימשל הבריטי כי גרש את כל היהודים מגיברלטר….
הקהילה היהודית הלכה וגדלה, הלכה והתבססה. בתחילת המאה ה-19, היא מנתה כשליש מכלל אוכלוסיית הצוק, והייתה בעלים של כרבע מהנדל”ן במקום. בל נשכח שרוב הנדל”ן היה בבעלות הצבא… היהודים ביססו את מעמדם במסחר ובנדל”ן. במלחמת העולם השנייה, פונתה כל האוכלוסייה האזרחית מגיברלטר, ובכללה גם הקהילה היהודית (כ-1200 נפש). בתום המלחמה חלק ניכר מיהודיה העדיפו לבנות את ביתם באנגליה ובמושבותיה ורק כ-300 יהודים חזרו.
כיום, כאמור הקהילה מונה כ-800 נפש, יש לה רב, מוסדות דת וקהילה, וביקור בה בשבת מהווה שיא של חוויה דתית מעוררת גאווה.
מקום קטן, 6 קמ”ר סך הכל, ובכלל לא צריך להניע את הרכב. הרב חסיד משמש כרב הקהילה כבר כמעט שלושים שנה.
עם השנים הרב “הוריד הילוך” בצורה משמעותית מבחינת פעילויות כגון שיעורי תורה, הכנה לחתונה או לבר מצווה וכדומה, והעביר את כל הסמכויות לאנשים אחרים בקהילה. לטענתו, צעירים יותר עושים את המלאכה בצורה נפלאה וטובה ממנו.
רק על פרוייקט אחד הוא לא מוותר: “תורה טיימס” – עיתון שבועי.
סר יהושע חסן היה ראש הממשלה היהודי הראשון בגיברלטר, וכיהן בתפקיד זה יותר מ-17 שנה. מקומיים מספרים כי ביום מותו יצאו כל הגיברלטרים לרחובות, ומאז קראו לו “אב כל הגיברלטרים”. תפקיד משמעותי נוסף קיבל אחיינו של סר יהושע חסן, סולומון (מומי) לוי, ששימש במשך שנה בתפקיד ראש העיר.
