מאת ד”ר יאיר ברקאי
יהודי בולגריה
ההיסטוריה של הקהילה היהודית בבולגריה מתחילה ככל הנראה עוד לפני חורבן בית שני. יהודים התיישבו על אדמת בולגריה בתקופה הביזנטית, אך הקהילה היהודית צמחה באופן משמעותי ביותר לאחר גירוש ספרד ב-1492.
היהודים הראשונים המוכרים לנו הופיעו בבלקנים במאה השנייה, אחרי כיבוש האזור על ידי רומי. יהודים אלה היו ידועים כ’רומאניוטים’ ודברו יוונית. עדויות על הגעתם של יהודים לבולגריה יש בידינו מן המאות השלישית עד השישית לספירה, וכן יש תיעוד על מצבה שנמצאו ליד העיר ניקופול על יד נהר הדנובה. עדות נוספת להתיישבות יהודית בזמן המלכות הרומית קיימת ברצפת הפסיפס בבית הכנסת מהמאה השנייה או השלישית בעיר העתיקה של פלובדיב. עד היום ישנם יהודים בבולגריה ממשפחות שהם צאצאים ליהודים רומאניוטים, בעיקר משפחות הנושאות את שמות המשפחה: קאלו, קאנטי, רודיטי ופוליטי.
יהודים רבים נדדו לבולגריה מהונגריה, לאחר הגירוש משם ב-1376. פליטים נוספים הגיעו מבוהמיה ומבוואריה בעקבות הרדיפות שחוו בשנת 1470. יהודים הונגרים אלו שמרו על המנהגים הייחודיים להם ודיברו יידיש, אך מאוחר יותר אימצו את מנהגיהם של שאר האשכנזים ובסופו של דבר כולם אימצו את מנהגי הספרדים והפכו לדוברי לאדינו.
הזרם הגדול של יהודים לארצות הבלקן החל לאחר גירוש ספרד. בולגריה היתה אז חלק מהאימפריה העות’מאנית, והזמנתו של הסולטאן ויחסו הסובלני ליהודים הפכו את ארצות הבלקן כולן לאבן שואבת לפליטים. יהודי ספרד התיישבו בערי מסחר בהם התגוררו אז יהודים אשכנזים. הם הגיעו לבולגריה מסלוניקי, דרך מקדוניה, ומאיטליה דרך רגוסה ובוסניה. עד 1640 היו בסופיה שלוש קהילות נפרדות – הרומאניוטים, האשכנזים והספרדים.
עם יהודי ספרד באו תרבות, שפה ומנהגים אשר כבשו מקום של כבוד וגברו על מנהגיהם של הרומאניוטים והאשכנזים אשר קדמו להם. תוך זמן קצר ניטלה הבכורה מן הוותיקים וניתנה למהגרים החדשים, שדחקו את רגלי הקהילות אשר היו לפניהם שהיו פחותים במספר ובמשקלם הסגולי.
הרב יוסף קארו
נולד בטולדו שבספרד בשנת 1488 – ארבע שנים לפני גירוש יהודי ספרד. יוסף קארו נפטר בצפת בן 87 ונטמן בעיר זאת. הוא בילה 13 שנה מחייו בעיר ניקופול בבולגריה, ובה עסק בכתיבת אחד הספרים החשובים ביותר ביהדות – “שולחן ערוך”.
לזכרו של יוסף קארו הוקמו בשנת 1995 בעיר ניקופול פארק ומצבה המספרת על פעלו בעיר.
המצבה לזכר ר’ יוסף קארו
אנדרטה לציון הצלת יהודי בולגריה במלחמת העולם השנייה
הרב אליעזר ב”ר יצחק פאפו
1786 – 1827 היה פוסק ומקובל. שימש רב הקהילה הספרדית של סיליסטרה שבבולגריה.
בן אחת המשפחות הוותיקות של יהדות סרייבו בבוסניה. למד בישיבות בעיר הולדתו ורכש בקיאות רבה בתורה. בעיר הולדתו, סרייבו, כתב גם את ספרו הראשון “חודש האביב”. אחרי שהתחתן עבר לגור בסיליסטרה, והיה לראש הקהילה היהודית המקומית. בשנת 1819 הגיע לבוקרשט וניהל ואירגן שם מחדש את קהילת היהודים הספרדים בעיר.. כעבור זמן קצר חזר לסיליסטרה.
על דמותו הסגפנית של רבי אליעזר פאפו כתב בנו: “והפליא לענות בצום נפשו, ומלקות בכל לילה ולילה שאומרים בהם תחנונים. שק ואפר וחרולים וטבילות… וטבילת שלגים…” סביב דמותו הילכו סיפורי אגדה שקשרו אותו בניסים. כך לדוגמה, בהגיעו לגיל 24 החל לכהן כאב בית הדין הרבני בסיליסטרה, והוא עשה את הדרך לעיר בקפיצת הדרך. דוגמה נוספת היא לגבי מותו מדבר בחול המועד סוכות, כ’ תשרי, 1827 שנקשר באופן סגולי להפסקת המגפה בעיר סיליסטרה. טרם פטירתו, הודיע כי כל המשתטח על קברו אחר טבילה, אמירת תהילים, ותפילה בכוונה – ייפקד בדבר ישועה ורחמים.
ספרו המפורסם “פלא יועץ” בנוי מפרקים קצרים לפי סדר האלפבית, שכל אחד נסוב על נושא שונה.
בית הכנסת בסופיה הוא בית הכנסת הגדול ביותר בבלקן, והשלישי בגודלו באירופה. נבנה בין השנים 1905–1909 ונחנך ביום כ”ג באלול ה’תרס”ט – 9 בספטמבר 1909 במעמד הצאר פרדיננד הראשון. מיקומו במרכז סופיה, מאחורי בניין השוק המרכזי
פנים בית הכנסת הגדול בסופיה
בית הכנסת הגדול בסופיה מראה חיצוני
