סמינר מוזיקלי לצרפת

נמשיך לגני טיולרי, אותם גני ארמון, בהם טיילה המלוכה הצרפתית עד למהפכה הצרפתית. בגנים, המתוכננים להפליא, ישנן פינות חמד למנוחה, מזרקות יפות ושם שוכן גם מוזיאון האורנז`רי. זוהי גלריה, אחת מהחשובות בעולם, המציגה עבודות של אמנים אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים מוכרים כגון סזאן, מאטיס, מודיליאני, מונה, פיקאסו, רנואר ועוד. נמשיך לאחת הכיכרות היפות בפריז – כיכר קונקורד ובה האובליסק המצרי, שנתרם על ידי מוחמד עלי בשנת 1829 מהריסות מקדש לוקסור במצרים. נמשיך לשדרות האליזה. נבקר בבית האופרה ונשיר על מדרגות הכניסה יחד עם הגיטרה של עופר. מכאן – לכיכר ונדום, תמצית הפאר של המאה ה- 17 ובה שוכנים מלון “ריץ” המפואר וחנויות כ”קרטייה”. העמוד, שבמרכז הכיכר, עשוי ארד, שהותך מתותחי הקרב באוסטרליץ בשנת 1805. העמוד מקושט בסצנות צבאיות, כחיקוי לעמוד טריאנוס, אשר ברומא. על ראש העמוד ניצב פסלו של נפוליאון כקיסר, אשר הוחלף מספר פעמים. אחר הצהריים נערוך סיור רגלי בסמטאות הרובע מונפרנאס שבו עברו וגרו סופרים, אמנים, זמרים – מכל העולם וגם אלה שהגיעו מישראל. כולל בית הקפה לה קופול, בו נהגו אמנים רבים מישראל לשתות את קפה הבוקר או הערב שלהם.

בשוק העצום הזה ניצבים כ-2,000 דוכנים, בהם אפשר למצוא עתיקות נדירות ומה לא…. זמן חופשי להסתובב בשוק. אחר הצהריים נגיע לרחוב ריבולי. המעוניינים יוכלו לערוך סיור באחד המוזאונים – לובר או בגאר ד’אורסיי(בהדרכה בעברית של מדריך מקומי). בתום הסיור, נחזור למלון לקבל את פני שבת המלכה.

נמשיך בסמטאות אל מוזיאון פיקאסו, מוזיאון אצורים ומוצגים אלפים מיצירותיו של האמן, לצד עבודותיו של פיקאסו, מוצגות במוזיאון גם יצירות של אמנים דגולים נוספים, כגון סזאן ומאטיס. טיול ברובע המארה המשתרע בין כיכר בסטיליה, הוטל דה ויל, נהר הסיין ורובע טומפל. ייחודו של הרובע הוא באדריכלות המרשימה של המבנים, ששרדו מן התקופה שקדמה למהפכה, נעבור בכיכר ווז`, שבעבר הייתה הכיכר המלכותית. זוהי הכיכר העתיקה ביותר בפריס ובה צולמו סרטים רבים. נראה את ביתו של ויקטור הוגו ונמשיך לרובע היהודים במארה. נעצור במרכז פומפידו שהינו מוזיאון לאמנות מודרנית. ונלמד על בנייתו בקונסטרוקציה המשלבת זכוכית וברזל. מכאן לכיכר  לה האל. במרכז לה האל, ששימש בעבר כשוק פירות וירקות, נעבור באחד הפאסאג’ים המדהימים של פריס, נצטט מתוך ספר הבושם, ונבלה זמן חופשי ברחוב סן דני. נספר את סיפורה של אדית פיאף באמצעות הזמרת יונית טובי, זוכת פרס התיאטרון, ששיחקה את דמותה בתיאטרון באר שבע.
בערב: זמן חופשי בשדרות המרכזיות של הרובע הלטיני. אפשרות להינות מאחד ממופעי הג’ז באזור, שבו מרוכזת סצנת המוסיקה הזאת.

בשוק, אפשר לפגוש דברים נחמדים, כמו חבורות זקנים שמחלקות דפים עם מילות השירים ומוזיקאים מדהימים, שמלבד הופעת רחוב גם מוכרים את הדיסקים שלהם. נמשיך לרובע הלטיני, במקום בו נוסדה העיר – איל דה לה סיטה. האתר המרכזי באי הוא ללא ספק קתדרלת הנוטרדם המפורסמת. היא נבנתה במשך כמאתיים שנה (1163 – 1345) וניצבת על אותה פיסת קרקע, בה עמד מקדש גאלו רומי – בזיליקה נוצרית וכנסיה רומנסקית. הקתדרלה שימשה רקע ליצירתו של ויקטור הוגו משנת 1831 – “הגיבן מנוטרדם”. נבקר בה, ונמשיך לאוניברסיטת הסורבון, גני לוקסמבורג, שוק מקומי מאחורי הפנתאון שבו נהגו הדודאים לפתוח את הבוקר, ונשיר משיריהם. את יום הסיור נקנח  בהליכה קצרה דרך מערך בתי המשפט. בערב נחווה את פריס בלילה, נשוט על הסיין וזמן חופשי בשדרת שאנז אליזה.

הארמון, הממוקם כ-55 ק”מ מדרום-מזרח למרכז פריז, שימש כמשכנם של מלכי צרפת וריבוניה למן פרנסואה הראשון ועד הקיסר נפוליאון השלישי. הארמון סימל את כניסתו של סגנון הרנסאנס לצרפת, ועבודותיהם החדשניות של אמני הרנסאנס האיטלקיים בארמון היו מקור לעניין, השראה וחיקוי שהתפשטו בהדרגה על פני מערב אירופה וצפונה. גל עבודות האמנות והאומנות ששטף את צרפת בהשראת העבודות בטירת פונטנבלו נודע כאסכולת פונטנבלו, והסגנון אומץ בידי אומנים צרפתים רבים. ב-1981 הוכרזה טירת פונטנבלו, יחד עם הפארק הסמוך אליה, כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק”ו. בתום הביקור, נחזור לפריס, ונחווה את העיר דרך הפאסאז’ים שבין הרובע הלטיני לאודאון, באחד המסלולים האהובים על אמנים ישראלים, אנשי בוהמה מקומיים, סטודנטים ומרצים מהסורבון. נספר את סיפור מהפכת הסטודנטים של 1968, ואת נסיבות כתיבתו של השיר העיר באפור של נעמי שמר עבור להקת גשר הירקון.

צרפתים מפורסמים מעולם הבידור קבורים בו אף הם, בהם ניתן למנות את אדית פיאף ואיב מונטאן וכן אשתו השחקנית היהודייה סימון סיניורה. נבקר ליד הקברים ונשיר את שיריהם המתורגמים. בצהריים נסע לאולם אולימפיה, האולם שבו הופיעו מיטב אמני ישראל בפריז. נשיר את שיריהם בחזית האולם. נספר את סיפורו של “חבל התלייה” – הכינוי הצרפתי לשלישיית שלושת המיתרים – שמעון ישראלי,צבי בורדו ואריק לביא. אחר הצהריים נעלה למונמרטר, נבקר בכנסיית הסקרקר, נראה את ביתה של דלידה והכיכר על שמה (נשיר פרולה פרולה…לזכרה), נשיר את “הד קולך” במקום שבו שיווק נחצ’ה היימן את השיר לננה מושקורי, ובערב נבלה באחד הקברטים המסורתיים והייחודים של פריס, “השפן המרקד” ובו נשיר בעברית יחד עם האמנים המקומיים.