מטיילים כותבים על אפריקה

טיול למרוקו

המטוס התנתק מעל פני האדמה, ויצאנו למסע חלומי במרוקו הקסומה.
מסע בזמן מעבר לכל דמיון, ויופי שטבוע על פני הר ומדרון…
צבעים, אומנות, ריחות וטעמים, פולקלור ותרבות בכל פינה נמצאים.
מוטי המדריך שהסביר וידע רב הפגין, ארוחות טעימות בישל בטאג’ין.
טעם מיוחד נוסף לטיולנו עם חיבור האנשים אותם הכרנו.
כל אחד ואחת נופך הוסיפו-והפכו באחת לתבלין נדיר יותר מהזעפרן שמצאנו…
תמהיל של רגשות בטיולנו התערבב, צחוק ובכי, מתח וחרדה, שלווה והתרגשות, והרבה תפילה…
כל אחד מאיתנו נידב קמצוץ מרגש זה או אחר, וזה הדבר שהופך את טיולנו למוצלח ביותר.
ברכת “מעא אסלמה” ו”סבאח אל חיר” ועוד מילים השתרבבו ללשוננו, רוכלים רבים קידמו את פנינו…
קיבלנו פרופורציות כשראינו עוני- ועושר דרים בכפיפה- ממדבר סהרה, דרך וורזאזאת, פס, מרקש, ראבט וקזבלנקה היפה.
אומנם חיות בר לא ראינו, אך בהמות מקומיות ואפילו קופים נצפו בטיולנו.
צמחיה צבעונית, הרים ופסגות מרהיבים ביופיים, לעיתים נעתקו המילים כשהבטנו לים…
רובים ושושנים -זו כבר לא להקה- זו מציאות ותפאורה שמתהווה במרוקו נוכח התקופה.
כשם שאברהם אבינו במאכל ובמשקה, את אורחיו קידם בברכה, במרקש זכינו להכיר משפחה יהודית שאת אורחיה מכניסה בברכת “מרחבה”. משפחת אוחיון מייצגת משפחה מרוקאית טיפוסית, אך גם בארצנו, בחג המימונה מוזמנים אתם לאכול מופלטה ולהרים כוסית.
בני יעקב אין ספק, הם העם הנבחר, למרות המצב המורכב, בכל הזדמנות ובביקור אצל צדיק הרמנו את עינינו לשמים בתפילה.
רות המואביה נכנסה לא במקרה אל תוך עמנו ודווקא כאן, בנכר גדולה הציפייה לבואו של משיח בן דוד במהרה לארצנו.
תרבות יהודית ענפה במרוקו התפתחה וכאן נחשפנו לעדות שמדברת אך ללא מילים – כמה גדולה היתה הקהילה של היהודים.
מתחת לאפם של “בני דודנו” פעלה הקהילה המפוארת, וגיליתי שבשרשרת דורות אליה אני מקושרת.
אותם יהודים בסייעתא דשמייא זכו לאהבתו של מלך מרוקו שאת דתם ומנהגיהם לא איבדו.
ארץ אבותיי-מסתבר, היא גם מרוקו, וכאן קשרים רבים מצאנו, חיבורים לשפה מקומית, רחובות ואנשים, הלא כל ישראל אחים.
יצאנו מהארץ ברגשות מעורבים נוכח המצב הבטחוני שמאיים על התושבים…
אך אל דאגה, בקבוצתנו נמצאה מי שתדאג לרכך את חששותינו, בצחוקה המתגלגל.
ועיני לאה היו רכות, גם עיניה של אימי שתחי’ (פנינה)… ליבי התמוסס כשהתרגשה, וברגע נדיר מלמלה את תפילתה, לחשה בדמעות, משש כהרגלה, על קברי אבותיה מתפללת על עם-ישראל… מחזקת עוד חולייה בשרשרת הדורות.
“יודוך עמים וישתחוו לך לאומים” – התנגן הפסוק באוזניי כאשר מאי-שם זימן לנו הקב”ה נהג גוי בשם הישאם, היו פה עוד כמה גויים וגויות שלכבודנו, ניגנו בתופי מרים, דרבוקות וצלצלנים.
“אהלן וסהלן” שרו והשמיעו צהלולים…
בין הסבר אחד או שניים, תקתקה מצלמתו של דובי ותיעדה ללא הרף, נופים ועיניים, רגעים קסומים ועוצרי נשימה- כשנגיע לארץ נתבונן בהן ונעכל אז, את החוויה המרשימה.
זה המקום תודה לומר כי לי-אלוקים נתן במתנה מאת החיים על פני האדמה.
הטיול היום הגיע לסיומו בשעה טובה ובהצלחה, ואם לא שמתם לב במילים אלה הכרת הטוב אליכם נשלחה.
כמה טובה ההרגשה לחזור אל ביתנו-אל ידיים קטנות וגדולות שממתינות לעטוף בחיבוק, אותנו.
זה הזמן לחבר את התפילה ובחיבוק גדול להתפלל שנחזור בריאים ושלמים בע”ה לישראל.
בדיוקו המושלם של הקב”ה הזדמנה לנו הדרכה עם אישיות מיוחדת שהתאימה את עצמה, אלינו.
באחריות, מקצועיות ואינטליגנציה מרשימה בקבלת החלטות, הובלת אותנו-מוטי, וידע על מרוקו וקצת מעבר נוספו אל ידיעתנו. יהי רצון שברכת ה’ תשרה בכל מעשה ידייך-וחן ה’ עלייך!!
המשך בדרכך, המשך לחייך והקב”ה יאיר את דרכך.
בהוקרה,
מירי אסולין
קבוצת שי בר-אילן
יולי 2014, תמוז תשע”ד.